שדה נ' חברת זאב שמעון ובניו בע"מ ואח'

החלטה

1.בפני בקשת רשות להתגונן בפני תביעה, שהחלה כתביעה לסעד כספי ולסילוק יד, אולם עתה צומצמה לסעד כספי בלבד, לאחר שהמבקשת (הנתבעת) פינתה את הנכס המדובר. את התביעה הגיש המשיב, מר יעקב שדה, נגד המבקשת, חברת זאב שמעון ובניו בע"מ, והמבקש, מר רועי שמעון, והוא תובע מהם סך של 762,836 ש"ח.

2.העובדות המתוארות בכתב התביעה הן כדלקמן:

2.1המבקשת שכרה 2 מבנים (שהיו אז בהקמה) מאת המשיב, על פי הסכם מיום 20.2.2008. בהסכם אישרה המבקשת כי בדקה את התכניות. כן הוסכם על חלוקה מסוימת של עלויות ההקמה של המבנים. עוד נטלה המבקשת על עצמה את הוצאת רישיון העסק, ואילו התובע התחייב לקבל אישור לשימוש חורג במבנה. על פי כתב התביעה, אישור כזה גם התקבל. להבטחת התחייבויות המבקשת (דמי שכירות בסך 55,000 ש"ח בחודש), היה על המבקשת להפקיד בידי המשיב 12 שיקים עבור שנת השכירות הראשונה, וכן שטר חוב ע"ס 150,000 ש"ח, וערבות אישית של המבקש. עוד התחייבה לבטח את הנכס.

2.2מבנה א' נמסר למבקשת לשימושה ביום 1.8.08, ואילו מבנה ב' נמסר ביום 1.1.09. חרף התחייבויות המבקשת, שילמה המבקשת רק 150,000 ש"ח על חשבון דמי השכירות, לא מסרה שיקים, לא מסרה שטר חוב, ולא מסרה פוליסת ביטוח.

2.3עוד מתאר כתב התביעה אירוע מסוים שאירע ביום 15.7.09, כך: יום קודם לכן ניהלו הצדדים מו"מ שלא הבשיל לכדי הסכמות, ופוצץ. למחרת נפטרה אמו של ב"כ המשיב, ובעודו יושב "שבעה", ניצלה המבקשת את העדרותו מהמשרד, ואת הלחץ הכלכלי בו היה נתון אז המשיב, והחתימה אותו על מסמך ההופך את נטל השגת האישורים, והכולל ויתור על דרישות כספיות (כפוף לתשלום אותו סך של 150,000 ש"ח ששולם) עד להשגת אישור כיבוי אש (להלן – "נספח ב"). לשיטת המשיב, חתימתו על מכתב זה הושגה שלא בתום-לב, ואין בה כדי לפטור את המבקשת מהפרות ההסכם שביצעה. כתוצאה מהפרות אלה ואחרות, דרש המשיב פינוי הנכס ותשלום מלוא דמי השכירות והוצאות נוספות, ומכאן התביעה.

3.הבקשה, שנתמכה בתצהירו של המבקש, מגוללת טענות אלה:

3.1המשיב הוא שהפר הוראות שונות בהסכם, תוך הפרת צווים שיפוטיים שניתנו, לרבות ריתוך דלתות המושכר.

3.2זאת ועוד, לאור המסמך שנחתם, נספח ב' (והמבקשת מכחישה כי נעשה תוך ניצול ימי ה"שבעה" של ב"כ המשיב, תוך שהיא מפנה למסמך המשך שנחתם שבועות מאוחר יותר), ממילא אין למבקשת חוב כספי כלשהו כלפי המשיב, וכל היסוד נשמט מתחת לתביעה.

3.3למעלה מכך טענה המבקשת, כי עובר לחתימת ההסכם הבהירה למשיב כי מבחינתה המעבר לנכסים שבונה המשיב הם צעד לוגיסטי נרחב, ועל כן חשוב למבקשת כי יינתן רישיון עסק וכי דרישות חברת הביטוח תמולאנה. ההסכם נחתם בשעה שבניית המבנים טרם הושלמה, ונספחי ההסכם טרם הוכנו, ולבטח טרם צורפו להסכם, ועל כן הצהרת המבקשת כי היא מאשרת התאמת המושכר לצרכיה, על פי אותם נספחים, אינה רלבנטית.

3.4המבקשת מפרטת הפרות שונות של ההסכם על ידי המשיב, בעיקר הכל הנוגע להשלמת הבניה, התאמת פרטים שונים לדרישות הרשויות, וכיו"ב, באופן שלא זו בלבד שאינו מאפשר הוצאת רישיון עסק, אלא שגם מונע את ביטוח עסקה של המבקשת והמלאי הגדול המוחזק במחסניה.

3.5המבקשת מפרטת את נזקיה, ומבקשת לקזז כ-748,000 ש"ח כנגד כל חוב שייפסק שהיא חבה למשיב.

4.בדיון שהתקיים בפני, נחקר המבקש על תצהירו. הוא דבק בגרסתו העקרונית, והוסיף, כי ההפרה הנטענת, בדבר אי הפקדת שיקים או שטר חוב לבטחון בידי המשיב היו על דעת המשיב, נוכח הפרות המשיב ונוכח העובדה שהיה ברור שהתחייבויות המשיב טרם קוימו. גם בסיכום טענותיהם, דבקו המבקשים בטענותיהם. המשיב טען, מאידך, כי לא יכול להיות חולק שהמבקשת הפרה את ההסכם די פעמים כדי שאין בדבריה הגנה מפני תביעת הפינוי. יתר על כן, גם אותו מסמך, נספח ב', אינו יכול לשמש הגנה, הן בשל נסיבות החתימה עליו והן בשל כך שלא סביר לייחס לו כוונה לפטור את המבקשת מתשלום דמי שכירות מאז חתימתו ועד עתה, למעלה משנה.

5.דין הבקשה להתקבל. בית המשפט העליון, בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ. Warner Home Video, פד"י מ"ו (2) 273, בעמ' 277-278, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום:

"אכן, הדין הוא כי בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה...

"בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר. אולם אם תצהירו של הנתבע אינו מצליח לעמוד אפילו במבחן זה, אין להגנתו כל יסוד, ובכגון דא אין נותנים רשות להתגונן...

"...ההלכה היא, כי בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן ניתן להעלות טענות בעל-פה נגד מסמך בכתב, שכן אין למנוע בשלב זה העלאתה של טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד, ואין בודקים כיצד יוכיח הנתבע את הגנתו... [על] הנתבע... לטעון את העובדות המבססות את הגנתו. עובדות אלה, אם עברו את מכשול החקירה הנגדית, מוחזקות כנכונות, ובית המשפט בוחן על יסוד הנחה זו, אם קיימת אפשרות שהנתבע יזכה במשפט, אם יתברר המשפט בסדר דין רגיל. יפים לכאן דברי בית המשפט בע"א 469/87, אשר בהתייחס להלכה הנ"ל אמר, בעמ' 121:

'אך יש להוסיף ולהדגיש, כי באומרנו "בהנחה שהעובדות נכונות" אין כוונתנו להנחה בעלמא. כך, למשל, יכול שההנחה העובדתית שטוענים לה תקרוס לחלוטין בעת החקירה הנגדית של המצהיר... כך גם יכול שההנחה העובדתית הנטענת תקרוס אל מול חומר הראיות כולו, כפי שהובא לפני בית המשפט, וזאת כאשר בחינתו של החומר אינה מצריכה לבחון שיקולי מהימנות, וכאשר אין אנו נדרשים להכריע בין גירסאות נוגדות, אלא עניין לנו בגירסה אחת, המופרכת מעצמה'."

6.הסתייגויותיו של המשיב מנספח ב' ברורות, ואף מתיישבות על השכל הישר, אולם אין בכך ולא כלום בשלב דיוני זה, בו כלל אין בית המשפט נדרש "להכריע בין גרסאות מנוגדות", ואין הוא בוחן כלל את העניינים מנקודת ראותו של המשיב. יתר על כן, קביעה כי נספח ב' נעדר נפקות היא מרחיקת לכת ביותר, ואף קביעה כי השלכותיו מצומצמות בהיקפן דורשת מלאכת פרשנות לא פשוטה של אומד דעת הצדדים, ולא זו בלבד שאין מקום עתה להיכנס בנבכי סוגיה זו, אלא שכל העיסוק בנפקותו של נספח ב' חייב להידחות לשלב הנכון – הוא שלב בירור המחלוקת לגופה. בשלב זה, עלינו להניח כי נספח ב' יתקבל כמות שהוא – ועל פי פשוטו הריהו פוטר את המבקשת מכל תשלום עד למועד חתימתו, ומשהה כל חובת תשלום עתידית עד להשגת האישורים המפורטים בו.

7.אמנם, גם אם אין למבקשת חוב כספי כלפי המשיב, יכול המשיב לטעון להפרות רבות של ההסכם (כגון: אי הפקדת שטר חוב, אי הפקדת שיקים מעותדים, וכיו"ב), ואולי אף כי אלה עולות כדי הפרה יסודית המזכה אותו לדרוש פינוי המושכר על פי סעיף 9 להסכם השכירות, אולם גרסת המבקשת מקימה – גם אם בדוחק-מה – הגנה אפשרית גם בפני טענה זו, זאת הן לאור טענות המבקשת להפרות נגדיות של המשיב, אשר יתכן כי מקימות לה הצדק סביר להפרותיה-שלה, והן (ובעיקר) לאור הטענה שעלתה בעדותו של המבקש בחקירה, כי הפרות אלה כלל אינן הפרות, שכן היו על דעת המשיב ובהסכמתו (ולראיה לכך נשען המבקש על שתיקת המשיב בעניין זה משך זמן רב). נזכיר שוב, בהקשר זה, את האמור בקטע שצוטט לעיל, לפיו בשלב זה ניתן להעלות טענות בעל פה נגד מסמך בכתב.